"אפ-סייד" – הגרסה האמריקאית לא נופלת מהמקור

כל מי שצפה בסרט או שניים בחייו (ובינינו, אתם כאן כי כנראה צפיתם ביותר) יודע שכשזה נוגע לרימייקים, קשה מאוד להתעלות על המקור, ובמיוחד אם הוא היה אהוב על המבקרים והקהל. הסרט "מחוברים לחיים" שיצא לאקרנים ב-2011 הוא הפקה צרפתית, שגרפה ביקורות נלהבות בכל העולם והיה הסרט הנצפה ביותר בצרפת לאותה השנה. לכן, כשהאמריקאים החליטו לייצר גרסה משלהם לסיפור הקסום על המיליארדר המשותק והעוזר המופרע שלו, היו לא מעט צקצקנים שהניחו שזה לא רעיון טוב.

אלא שהסרט החדש, שזכה בגרסתו האמריקאית לשם "אפ-סייד" הוא סרט בזכות עצמו, שלא מנסה לחקות את המקור אלא רק לשאוב ממנו השראה. הפעם הסיפור מתרחש בניו יורק, שהיא כידוע, לוקיישן מושלם כמעט לכל סרט ובתפקידים הראשיים אפשר למצוא שלושה מהשמות הגדולים ביותר היום בהוליווד: קווין הארט, הקומיקאי והשחקן, שעושה תפקיד נהדר וקורע מצחוק גם כאן; בריאן קרנסטון, שחסידי "שובר שורות" יודעים היטב מי הוא וניקול קידמן – שאותה בוודאי אין צורך להציג. השלושה מגיעים מעולמות כל כך שונים ומגלמים דמויות כל כך שונות במהותן, שזה לא יכול להיכשל.

"אפ-סייד", שמבקרים בארה"ב הגדירו אותו כ" קומדיית FEEL GOOD עם ליהוק מנצח" הוא קומדיה אנושית ומרגשת שתגרום לכם לצחוק הרבה ולדמוע קצת ובעיקר תשאיר אתכם עם טעם נפלא בפה ותחושה חמימה בלב. הוא בדיוק מסוג הסרטים שמושלמים ליום חורף גשום וקר וגם סתם, כשמתחשק להיזכר בכך שהטבע האנושי הוא טוב בבסיסו. לפחות בחלק מהמקרים.

מחנות המרה להומוסקסואלים הם אחד הנושאים הכי פחות מדוברים של הכנסייה הנוצרית, אבל במשך תקופה ארוכה מאוד הם היו פיתרון לגיטימי מבחינתה, לצעירים שגילו נטיות הומוסקסואליות. זה מרגיש כמו תקופה אחרת לגמרי בהיסטוריה האנושית, אבל כשצופים ב"ילד מחוק", צוללים מיד פנימה לתוך השנים הלא מאוד רחוקות האלה, וקשה להאמין כמה חושך, אי קבלה וחוסר צדק היו אז שגרתיים ומקובלים.

סיפורו של ג'ארד, בנו של מטיף בפטיסט ושל מעצבת שיער בעיירה קטנה, הוא קורע לב אבל גם מרגש מאוד: לא מדובר במקרה הטיפוסי שלמדנו להכיר, על אב ובן שמסוכסכים ומתעבים זה את זה, עד לנתק הכמעט בלתי נמנע. למעשה, הסרט מציג את ג'ארד כילד מאושר למדי עד שהגיע לקולג', נפרד מחברתו וחווה התנסות מינית הומוסקסואלית ראשונה. המדרון הופך להיות חלקלק מאוד כשהוא הופך לקורבן אונס וכאילו הטרגדיה הזו לא נוראה בפני עצמה, הוא נאלץ לצאת מהארון בפני הוריו השמרניים, שרושמים אותו למחנה המרה ושם הוא ניצב מול המציאות הקודרת והאטומה, שמסרבת בכל תוקף לאפשר לו להיות מי שהוא (אחד הדברים הראשונים שהכומר במחנה ההמרה אומר, הוא שהומוסקסואליות היא "בחירה").

זה סרט מטלטל על מסע אישי של נער, בתקופה חשוכה בהרבה בהיסטוריה (אבל הרבה פחות רחוקה מכפי שנדמה לנו) שמצד אחד, מעורר שמחה גדולה על העידן הנוכחי – שאמנם עדיין סובל מתחלואות בדמות הומופוביה ואפליה על רקע נטייה מינית – אבל בהחלט עשה צעדים משמעותיים לכיוון שיפור. מצד שני, זה סרט מעורר מחשבה על פערים בין דוריים ועל אהבה ללא תנאים שאמורה להתקיים בין הורים לילדים, אבל לא תמיד מתקיימת.

כוכבי הסרט הם לא שחקנים שדורשים הצגה – ניקול קידמן וראסל קרואו מגלמים את הוריו של ג'ארד, ואת ג'ארד עצמו מגלם לוקאס הדג'ס, שהיה מועמד לאוסקר על תפקידו ב"מנצ'סטר ליד הים".