סינמה FEED

פינת המבקר

"אפ-סייד" – הגרסה האמריקאית לא נופלת מהמקור

ציון המבקר

"אפ-סייד" – הגרסה האמריקאית לא נופלת מהמקור

כל מי שצפה בסרט או שניים בחייו (ובינינו, אתם כאן כי כנראה צפיתם ביותר) יודע שכשזה נוגע לרימייקים, קשה מאוד להתעלות על המקור, ובמיוחד אם הוא היה אהוב על המבקרים והקהל. הסרט "מחוברים לחיים" שיצא לאקרנים ב-2011 הוא הפקה צרפתית, שגרפה ביקורות נלהבות בכל העולם והיה הסרט הנצפה ביותר בצרפת לאותה השנה. לכן, כשהאמריקאים החליטו לייצר גרסה משלהם לסיפור הקסום על המיליארדר המשותק והעוזר המופרע שלו, היו לא מעט צקצקנים שהניחו שזה לא רעיון טוב.

אלא שהסרט החדש, שזכה בגרסתו האמריקאית לשם "אפ-סייד" הוא סרט בזכות עצמו, שלא מנסה לחקות את המקור אלא רק לשאוב ממנו השראה. הפעם הסיפור מתרחש בניו יורק, שהיא כידוע, לוקיישן מושלם כמעט לכל סרט ובתפקידים הראשיים אפשר למצוא שלושה מהשמות הגדולים ביותר היום בהוליווד: קווין הארט, הקומיקאי והשחקן, שעושה תפקיד נהדר וקורע מצחוק גם כאן; בריאן קרנסטון, שחסידי "שובר שורות" יודעים היטב מי הוא וניקול קידמן – שאותה בוודאי אין צורך להציג. השלושה מגיעים מעולמות כל כך שונים ומגלמים דמויות כל כך שונות במהותן, שזה לא יכול להיכשל.

"אפ-סייד", שמבקרים בארה"ב הגדירו אותו כ" קומדיית FEEL GOOD עם ליהוק מנצח" הוא קומדיה אנושית ומרגשת שתגרום לכם לצחוק הרבה ולדמוע קצת ובעיקר תשאיר אתכם עם טעם נפלא בפה ותחושה חמימה בלב. הוא בדיוק מסוג הסרטים שמושלמים ליום חורף גשום וקר וגם סתם, כשמתחשק להיזכר בכך שהטבע האנושי הוא טוב בבסיסו. לפחות בחלק מהמקרים.


גיתאי זה כדאי

ארבעה סרטים של עמוס גיתאי שכדאי לראות לפני שצופים ב"רכבת קלה"

1. "בית" (1980): סרט תיעודי, הראשון בטרילוגיית סרטים תיעודיים העוסקת בחקירת ההיסטוריה של בית בשכונת "דור דור ודורשיו" שבמושבה הגרמנית בירושלים. הטלוויזיה הישראלית פסלה את הסרט לשידור, אף על פי שהזמינה והפיקה אותו.

2. "כיפור" (2000): אחד מסרטיו המפורסמים ביותר של גיתאי ומבוסס על חוויותיו בשירות הסדיר כלוחם בסיירת אגוז. הסרט ייצג את ישראל בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן בשנת 2000 וזיכה את גיתאי בפרס על שם פרַנְסוּאַה שַאלֶה (François Chalais). הסרט גם זכה ב"פרס אופיר" על הפסקול הטוב ביותר.

3. "קדמה" (2002): סיפורם של ניצולי שואה ממזרח אירופה שמגיעים לישראל בעזרת אניית המעפילים "קדמה" ומוצאים את עצמם במסע מפותל עם אנשי הפלמ"ח, שלומדים מהם על התלאות שעברו בדרך ארצה.

4. "הארץ המובטחת" (2004): סרט העוסק בפגישתן של שתי נשים שהגיעו בנסיבות שונות לעבוד כפרוצות בבית בושת ישראלי בשם "הארץ המובטחת".

הסרט זכה להצלחה בפסטיבל ונציה ה-61, שם השתתף בתחרות הרשמית על פרס אריה הזהב וזכה בפרס ה"קולנוע למען השלום".


ילד מחוק – להתפלל, לבכות, לאהוב

ציון המבקר

מחנות המרה להומוסקסואלים הם אחד הנושאים הכי פחות מדוברים של הכנסייה הנוצרית, אבל במשך תקופה ארוכה מאוד הם היו פיתרון לגיטימי מבחינתה, לצעירים שגילו נטיות הומוסקסואליות. זה מרגיש כמו תקופה אחרת לגמרי בהיסטוריה האנושית, אבל כשצופים ב"ילד מחוק", צוללים מיד פנימה לתוך השנים הלא מאוד רחוקות האלה, וקשה להאמין כמה חושך, אי קבלה וחוסר צדק היו אז שגרתיים ומקובלים.

סיפורו של ג'ארד, בנו של מטיף בפטיסט ושל מעצבת שיער בעיירה קטנה, הוא קורע לב אבל גם מרגש מאוד: לא מדובר במקרה הטיפוסי שלמדנו להכיר, על אב ובן שמסוכסכים ומתעבים זה את זה, עד לנתק הכמעט בלתי נמנע. למעשה, הסרט מציג את ג'ארד כילד מאושר למדי עד שהגיע לקולג', נפרד מחברתו וחווה התנסות מינית הומוסקסואלית ראשונה. המדרון הופך להיות חלקלק מאוד כשהוא הופך לקורבן אונס וכאילו הטרגדיה הזו לא נוראה בפני עצמה, הוא נאלץ לצאת מהארון בפני הוריו השמרניים, שרושמים אותו למחנה המרה ושם הוא ניצב מול המציאות הקודרת והאטומה, שמסרבת בכל תוקף לאפשר לו להיות מי שהוא (אחד הדברים הראשונים שהכומר במחנה ההמרה אומר, הוא שהומוסקסואליות היא "בחירה").

זה סרט מטלטל על מסע אישי של נער, בתקופה חשוכה בהרבה בהיסטוריה (אבל הרבה פחות רחוקה מכפי שנדמה לנו) שמצד אחד, מעורר שמחה גדולה על העידן הנוכחי – שאמנם עדיין סובל מתחלואות בדמות הומופוביה ואפליה על רקע נטייה מינית – אבל בהחלט עשה צעדים משמעותיים לכיוון שיפור. מצד שני, זה סרט מעורר מחשבה על פערים בין דוריים ועל אהבה ללא תנאים שאמורה להתקיים בין הורים לילדים, אבל לא תמיד מתקיימת.

כוכבי הסרט הם לא שחקנים שדורשים הצגה – ניקול קידמן וראסל קרואו מגלמים את הוריו של ג'ארד, ואת ג'ארד עצמו מגלם לוקאס הדג'ס, שהיה מועמד לאוסקר על תפקידו ב"מנצ'סטר ליד הים".


סיפור לא פשוט בכלל

ציון המבקר

סרטו החדש והמדובר של אבי נשר, "סיפור אחר", יגרום לכם להסתכל אחרת על העולם

הסרטים של אבי נשר הם אף פעם לא תוצר תרבותי שאפשר להתעלם ממנו. כמעט כל סרט שביים, מ"הלהקה" ו"דיזנגוף 99" ועד "סוף העולם שמאלה" ו"פעם הייתי" הותירו חותם, לא רק על התרבות הישראלית אלא גם על הצופים עצמם. גם הסרט החדש לא מאכזב במובן הזה ומעורר שאלות וסוגיות שנוגעות כמעט בכל תחומי החיים, מהמורכבות של דת מול חילוניות, דרך מערכות יחסים זוגיות ועד מערכות יחסים משפחתיות בין הורים לילדים.

כמו בכל הסרטים של נשר, אפשר למצוא כאן קאסט מרהיב של שחקנים נהדרים: ג'וי ריגר נפלאה כמו תמיד בתפקיד ענת, צעירה שמתאהבת בשחר (נתן גושן), מוזיקאי פרוע ונגררת אחריו למסע של חזרה בתשובה, שעומד להגיע לשיא בחתונה. אמא שלה, טלי, אותה מגלמת מיה דגן בתפקיד דרמטי ומפתיע לטובה, נחושה לעשות הכל כדי לעצור את החתונה הזו. יובל סגל מגלם את אבא שלה, פסיכולוג בשם יונתן, שמגיע מארה"ב כדי לעזור בסיכול החתונה, ואליו מצטרף אבא שלו, שלמה, שמגלם ששון גבאי – גם הוא פסיכולוג.

האלמנט המרכזי בסרט הוא נושא השקרים – כמעט כל אחת מהדמויות משקרת לענת כדי להשיג ממנה את רצונה – שחר משקר לה לגבי ההתמכרות שלו לסמים, טלי ויונתן משקרים לה לגבי היחסים שלהם, כשכל מה שהם רוצים זה לסכל את החתונה שלה וגם שלמה לא בוחל בשקרים. בנוסף, יונתן מתמודד עם תביעה אזרחית, על מרמה שביצעו הוא והשותף שלו בארה"ב.

הסרט מבוים היטב וסוחף את הצופים לתוך מערכות היחסים הסבוכות של כל מי שסובב את ענת, ומעורר שאלות מרתקות על בחירות של ילדים מול הרצון של הוריהם, להציל אותם מעצמם.


פרט היסטורי השבוע

ב-13 לינואר 1990 נולד ליאם המסוורת', שחקן הקולנוע האוסטרלי שרובנו מכירים מהתפקיד שלו ב"משחקי הרעב". ליאם נחשב לאחד הכוכבים המבטיחים של הדור החדש בהוליווד ובשנה הקרובה צפוי לככב בשני סרטים חדשים.

בקרו באינסטגרם שלנו

הסרטים הנצפים ביותר בסינמה סיטי

* קרא איך המחשב שלנו מרכיבאת רשימת הנצפים ביותר.

;